שמתי לב שבכל כסאח שיש לי עם אשתי או בכלל עם כל אדם, זה בגלל שהוא לא חושב כמוני.
זה לא נקלט לי איך האדם שעומד מולי, חושב אחרת?! מה הוא הזוי?! הוא לא מרגיש את המציאות?!
אנחנו מנסים כל הזמן לשנות אחד את השני וכך חושבים שהגורל המשותף שלנו ישתנה!
אולי הגיע הזמן לבחון את העם שלנו מתוך פרספקטיבה חדשנית.
שימו לב איך העם שלנו מורכב מרב גוניות מעוררת השתאות אינסופית. הגענו מכל תרבויות העולם, עם תפיסות שונות, תכונות שונות, הסתכלויות שונות ומנהגים שונים.
כל אחד, למשל, מבטא ״הערכה״ בצורה שונה. ״הרעפת אהבה״ היא לא דומה איש לרעהו. כמו כן, צורת תגובות ״הכעס״, ״התסכול״ ו״היאוש״ ועוד…
לכל אחד מידת ייחודיות מדהימה, שמכילה בעצם את כל העולם כולו. מין מיקרוקוסמוס של האנושות, שטומנת בחובה את כל ספקטרום התכונות וההתנהגויות, שאי פעם נוצרו באנושות.
והדבר הזה, הוא דבר טוב! אנחנו רק תופסים אותו כרע, מכיוון שאיבדנו את תחושת האחדות וכל אחד רק מתנגח אחד עם השני, מכיוון שאינו חושב כמוהו.
״מידת הייחודיות״ הזו רוצה להרגיש את עצמה, היא רוצה לממש את עצמה ולהשאיר חותם אחריה.
היא מעין מארג פוטנציאלי של כשרון חבוי, המשתוקק לבוא לידי מימוש.
הנקודה הזו היא ייחודית לכל אדם ואין נקודה הדומה לשנייה.
הנקודה הזו הולידה תרבויות, עיצבה דתות, הקימה אימפריות שונות וחילקה את האנושות לפלגים ומחנות.
בימינו, היא זו שגורמת לרדיפה האין סופית אחר רצון ליצור רושם, שיחלחל לדורות הבאים.
היא זו שדוחפת אדם ליצור סטארטאפ שישפיע על האנושות. זו נקודה שרוצה להצליח, שיכירו בה ובייחודיות שלה ויתנו לה את כבוד מעמדה.
נקודת הייחודיות היא חלק בלתי נפרד מהוויית האדם. הינה דבר טבעי ומשמש כיסוד הבריאה, מכיוון שהיא הגיעה אלינו מאותו כוח עליון, שיצר אותנו, שהוא יחיד ומיוחד.
כאשר מידת הייחודיות רוצה לבוא לידי ביטוי מתוך האגו, היא השורש לכל ההרס והחורבן שקיים בעולם.
אז במקום להיות מיוחדים אחד על חשבון השני, צריכים להתחיל לקבל שאף אחד אינו מיותר.
נתחיל לעבוד על הקשרים ביננו ולברר "מהי הייחודיות שיש לנו כעם כלפי העולם?"
ואז אולי נוכל לשלוט על הגורל שלנו…
(אז במה אנחנו כל כך מיוחדים? לקרוא כאן)
