אשתי פעם הייתה חוטפת עלי את הג׳אננה!
הייתי מסוגל פשוט לזרוק את כל התבשיל לפח, אם טעיתי בתבלין אחד או באופן ההכנה.
קיצוניות נהייתה היום מיין-סטרים. לחשוב שעם נטייה לקיצוניות תשיג את השלמות, זה פאקינג אשליה.
אנשים רוצים לתקן את העולם במטרה לעשותו מושלם ומתנגדים לכל המנוגד לדעותיהם. אפילו מוכנים לנהוג בקיצוניות יתרה כלפי כל המתנגדים.
המציאות היא שלמה.
הטבע מנהל אותנו ברב גוניות. בכל מיני תופעות פנימיות וחיצוניות, בהתנהגות, באופי, בהסתכלות.
אנחנו לא מבינים זה את זה ולא מרגישים זה את זה… במשפחה, ביחסים בעבודה ובכלל בינינו.
הקיצוניות מאז ומתמיד הולידה מאבקים ומלחמות שבאות לידי ביטוי בפוליטיקה, במשפחה, בין הילדים בבתי ספר ובכלל באידיאולוגיות.
תראו לאיזו אכזריות זה מוביל…
בטבע יש שני הפכים שמרכיבים את המציאות. אם לא תהה הרגשת רעב לא נדע מהו שובע, אם לא נחווה כישלון, לא נדע מהי הצלחה.
הפלוס והמינוס בטבע כל הזמן רק משלימים זה את זה. השאיפה והנשיפה יוצרות את הנשימה ,חיבור הניגודיות יוצר את החיים. כמו פעימות הלב, כמו כל דבר.
"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" – חושך ואור חייבים להשלים זה את זה.
הקיצוניות הזו שהעולם הגיע אליה רק מראה לנו, שעלינו למצוא דרך ללמוד לשלב את הדעות, מבלי להעלימם, כי הכול נצרך בעולם.
חכמת הקבלה מסבירה שאסור לנו להרוס שום נטייה שקיימת בתוך האדם, אפילו אם הנטייה לא נראית לנו נכונה.
אם נטייה מסוימת קיימת מצד הטבע, אנחנו חייבים להביא אותה לתיקון והשלמה.
"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם – יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם – אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב"
הרב יהודה אשלג, בעל הסולם
אם אנחנו באמת רוצים להגיע לפתרון, הוא חייב לכלול את כולם, ואם כל אחד תקוע רק בתוך עצמו – אז ברור ש״כולם צודקים״ – וכך תכל׳ס כולנו טועים.
אם כל אדם רגע יצא מעצמו וישים עצמו בנעליו של האחר – אז נגיע למצב בו אנחנו נכללים בדעות אחד של השני.
כשאני נכלל מעצמי וממך, ואתה נכלל מעצמך וממני, יוצא שבי יש אותך ובך יש אותי, וכך אנחנו יכולים להתקשר בינינו ולהתחיל לבנות משהו משותף.
אך ורק בצורה כזאת בני האדם יכולים להתקיים בשלום זה עם זה. אם זה בזוגיות, במשפחה, בעבודה, במדינה ובכלל.
להעלים את השוני בינינו זה לא טוב, ההיפך!
דווקא אם נתחיל להתחבר עוד יותר חזק בינינו, למרות ההתנגדות, נגלה שההבדלים בינינו משלימים זה את זה ואיזה מזל שאנחנו כל כך שונים.
נוכל אז להשתמש בהתנגדות שיש בינינו כדי לפתח יותר את האהבה והחיבור ואז כולנו נהיה מרוצים.
כמו לדוגמא: אם ישנו משבר בזוגיות, אם בני הזוג יתעלו מעל הקונפליקט ויבחרו לשים את האהבה מעל הכול – הקשר שיווצר ביניהם אח"כ יהיה חזק יותר מלפני הקונפליקט. השוני לפתע יהפוך מחיסרון ליתרון ופתאום נבין ונרגיש עד כמה זה טוב שאנחנו שונים, החיבור שיווצר יצור השלמה בין הניגודים ואז אפשר לקרוא לזה "הרמוניה".
ככל שהדעות מנוגדות, כך העוצמה בחיבור ביניהן תהיה גדולה ואיכותית יותר, אולי זו הסיבה שהאנושות מתקדמת דרך התרחקות גדולה יותר בין שמאל וימין? במיוחד בישראל…
מאז הפסקתי לזרוק תבשילים לפח וההגדרות של ״שלמות״ בעיניי השתנו. עשיתי סוויץ', שהחיים זה שחור ולבן יחד.
אשתי כבר לא משתגעת עלי ומאז יוצאים לי תבשילים פצצה!
מוזמנים לבוא ולטעום 🙂
(נכתב בהשראת תכניות "חיים חדשים" בנושא ״קיצוניות והשלמה״)
