הטריף אותי הנייד הזה, לדעתי זה אחד הדברים שגרמו לגוף שלי לאותת לאחרונה שמשהו לא בסדר.
לפתיחת העשור הרביעי בחיי, קיבלתי "מתנת יומולדת" לא כזו נעימה. התרחשות שמכריחה אותך לחשב מסלול מחדש.
זה לא אומר עכשיו: יאללה רדיקלי, סנקציות והצהרות "חרם על שימוש בנייד". זה נאיבי וגם לא אחנך את ילדי לכך, כי לדעתי האישית זה תמים לחשוב שב 2020 אפשר לחיות כלל בלי נייד.
אז עשיתי חוקים ואף שיתפתי את בנותיי בלבטי והחלטותי וגם דיברנו מה זה בחיים "איזון".
למשל, לא נוגע בנייד ישר כשתמעורר בבוקר, עד שלא סיימתי עם האימון גופני, ניקוי מערכת העיכול, צמחי מרפא, טיים אאוט מדיטטיבי של שקט ושאר דברים שהזנחתי כבר שנים.
אמנם היום כבר לא רואה בזה ״רוחניות״, אבל חייב לשמור על אוסף המולקולות הביולוגי הזה, אם לא בשבילי אז בשביל משפחתי וחבריי.
גם לא צריך לקפוץ לכל ביפ של הודעה (ישנן שיטות איך להתנהל נכון בואטסאפ בצורה בריאה, מבלי לפספס דברים), אוכל זה זמן ללא נייד וברור הכי חשוב: חדל סלולרי לפני ההרדמות.
אפילו הרגל חדש הוטמע לבנות: מוסיקת הרדמות נעימה עם ספר טוב בעל ערך מוסף, כ"טקס הכנה לשינה".
הזלזול המתמשך שיתק אותי בכל המובנים ואם הזלזול הזה מפריע להשיג מטרות גבוהות בחיי, כנראה משהו פה לא בסדר…
אשכרה טימטם לי את מערכת העצבים!
בישיבות בחברה שואף להנחיל לא להציץ כל רגע בנייד להסחות דעת. גם בזמן כוס קפה עם חבר, אפשר להשאיר אותו בצד, שלא נדבר על לימודים, שיעורים ושאר דברים שאני צריך להתרכז בהם.
שואף להשתמש בנייד בצורה איכותית יותר ולהקדיש אותו לדברים מועילים. להימנע ככל האפשר, כמו זומבי, לגלול סרטונים טיפשיים כמו בעבר. (ברור שמידי פעם מותר, משהו מצחיק בכדי להפיג את הלחץ :).
חשוב לי גם לקרוא חדשות, כי דואג לעולם, אבל לא מתחיל לחפור בכל דעה, שיש לכל אדם ברשת ובטלויזיה.
״בריאות״ זה לא רק הכרס, השרירים או הפיגורה, זה גם ה”מיינד”, כי בעולם רווי בגירויים, צריך סלקציה בכדי להישאר שפויים ובריאים…
מאז הגברת המודעות בנושא, קבלת ההחלטות שלי התאזנה, התגובות פחות אימפולסיביות למצבים, אני פחות עצבני, המיקוד והאסרטיביות השתפרו והחברים והמשפחה יותר מרוצים 🙂
קיצר, שמרו על עצמכם…
