היא חזקה, היא מצליחה, היא בחיים לא תפגין החוצה שום חולשה, שום דבר לא ישבור אותה!
וברור שלא, כולם יודעים מאיזה חומר היא עשויה, יש לה אסמכתאות מפה ועד צ’צ’ניה על היותה אשת חיל והיא דואגת לקום כל בוקר ולהוכיח לכולם שזה כך.
והיא לכאורה לא צריכה שיעזרו לה, הוא מולטיטאסקין. מנהלת בית, עבודה, קרירה.
היא מטפחת את עצמה דואגת שהטוסיק לא ישמט מטה וגם במקביל מובילה אג’נדות שמאמינה בהם. כליל השלמות והיופי.
את הראת החולשה היא השאירה מאחור, זו נחלת העבר של "דיכוי" של שנים שאסור יותר להסתכל לו בעיניים.
היא בחרפת נפש נלחמת בתדמית הישנה, של האישה הכנועה, החלשה שצריך שהגבר יציל אותה.
היא מוחצנת, יש לי ציצים ואני לא מתביישת בהם ואם מישהו יש לו בעיה עם העוצמה הזו שילך לחפש!
כי מי צריך היום גברים שאני כזו חזקה?? תגיד תודה שאני מכבסת לך ומאכילה אותך יא גור אידיוט של אורנג גוטאנג, היא ישר מתעצבנת שמערערים לה את המקום הזה וכמו לביאה היא מסתערת על טחנות רוח מדומים…
אבל האם כל זה מביא לה אושר?
ברור! תראו!
יש לה הכול, היא מנהלת בית, משפחה, קרירה, היא סוג של ״אלוהים״ קטן שמתהלך על 2, ככה לפחות היא מרגישה כלפי עצמה.
אבל יש דברים שהכרית רואה רק בלילה…
כמה קשה לה עם כל זה, היא מרגישה לבד במערכה בעוד הזכר שלה נתפס בעיניה כיצור נחות שרק מפריע לה להגשים את עצמה.
לפעמים היא בוכה שלא רואים, לוקחת כדור או כוס יין להרגע ובבוקר מתעוררת שוב למציאות, בו היא שוב חייבת להיות חזקה.
בשבילה, בשביל המשפחה ובשביל כל הנשים בעולם!
כי מי יתחזק פה את הכול אתה? ולמה לעזעזל אתה לא מזיז את התחת שלך?! למה אתה כל הזמן מחפש לברוח לחברים ולעיסוקים הטיפשיים שלך?! מה אני לא מספיק טובה בשבילך?!
אתה יכול לקחת את הרגלים ולעוף מפה קיבינימט. עוף עוף יא נבל שלא יודע להעריך כלום, לך תישן על הספה של אמא שלך, שהיא תתפור לך את התחתונים ותבשל לך את הפירה שאתה אוהב…
והוא?
הוא לא יודע מה היא רוצה ממנו, אז הוא שותק ומתרחק.
אם היא עוברת את הגבול, מביישת ומגזימה והדליקה לו את הפיוז – אז הוא קם על רגליו האחוריות ומשיב אש ללא רחם.
כי ראבק כפרה, נכון את יפה, אבל סחל׳ה יוצא לך מכל החורים.
ואז היא נפגעת, נעלבת עד עמקי נשמתה, לא מבינה איך אפשר לפגוע ביצור הנעלה עלי אדמות אחרי כל מה שעשיתי בשבילך?
למה זה מגיע לי ולכל הנשים בעולם, למה??????
ישנם גברים שישר נשברים לאור הדרמה, בשנייה מתחיל מסע חנופה וחיזור להשקיט את הדבר הקטן והטהור הזה שצריך עזרה. כי הוא לא יכול לראות אישה שבורה, זה גומר עליו, אם אני לא פה להציל אותה, מי יציל אותה?! זה הטבע שלו והוא אינו יכול להתנגד לו.
אבל כשזה חוזר ונשנה המעגל האינסופי, ישנם כאלה שנמאס להם, כי מי יכול עכשיו ראבאק להסתובב עם כזו מתוסבכת, שאתה חי בפחד לא יודע מאיפה הכאפה תבוא, איך היא מסתובבת ומתהפכת עליו בשנייה, ברדלס אכזרי בלבוש של שה תמים.
נמאס לו מכל המשחקים האלה, הוא פיתח חסינות, שום בכי כבר לא יעזור, היא בישלה לעצמה את חרא הזה, אז שתאכל אותו ותישאר לבד.
היא חזקה לא??
ואז היא ממשיכה בחייה והוא בחייו.
הוא —
יוצא לברים לשתות את עמקי נשמתו ולחפש נוקבאות שמבינות אותו וגם צריכות מידי פעם מין מזדמן ולא מחייב, איזה כיף הוא חושב שיש נשים שמבינות את היצר הגברי הזה.
הוא מקיא לפני שהולך לישון, לא לפני שמריץ כמה סרטונים ב״PornHub” וקם לעבודה עם האנג אובר עטוף בריקנות אינסופית. מבשל במיקרו פיצה ישנה משלשום מחכה לסופ״ש הבא לראות מי הפעם תעלה בחכה.
היא —
לפעמים היא יוצאת עם חברות, שיהיה מה להעלות באינסטה ולהראות לכולם שיש לה חיים. להזדיין כל סופ״ש לא מושך אותה, מה היא שפנה? ככה לעבור מגבר לגבר, זה מגעיל אותה.
אז היא מעדיפה להמשיך להיות צודקת כהרגלה, לחזור הביתה לאחר קשקוש עם חברות שמבינות אותה ואת עול הגברים שסוחבת על גבה השברירי.
ובלילה היא לבד, לפעמים מרטיבה את הכרית מבכי אבל חשוב שאף אחד לא יראה וידע, כי אישה צריכה להיות חזקה! ולבד זה להיות חזק!
והם חיים לבדם, הוא והיא.
בדירות, בשכונות נפרדות, לא נפגשים.
או אפילו חיים יחד תחת קורת גג אחת, אבל בינהם תהומות וקירות שקופים, שחלילה לא נרגיש מה שמתחולל שם בפנים.
היא —
לא מספרת לו שהיא תלויה בו ושחשוב לה הקשר, מפחדת שהוא ישתמש בזה כנגדה.
לא משתפת אותו שלהיות נאהבת זו טבעה של אישה, היא חולמת שהוא ידאג לה כמו נסיכה, אם לא ע"י טבעות עם יהלומים, לפחות כוס קפה למיטה ונשיקה על המצח.
כי מטבעה היא לא רוצה להיות לבד, מרגישה לא ממומשת לטפל רק בעצמה.
הִיא רוֹצָה שֶׁהוּא יַצִּיל אוֹתָהּ מֵעַצְמָהּ.
הוא —
לא מספר לה שהוא תלוי בה, כי מפחד שתשמש בזה כנגדו. כי תכלס? אין לו חיים בלעדיה והוא מרגיש כמו שבר כלי. אין לו מי שתזרוק לו בדאגה חצופה את התחתונים הישנות שכבר אבד עליהם הקלח, בלעדיה אין לו סיבה לקום בבוקר ובכלל להתקיים, מצידו הוא היה מעביר את שארית חייו בלשחק פלייסטיישן.
הוא יודע שהוא עובד קשה ומתייגע רק בשבילה, שיהיה לה בית, שהילדים יגדלו ויהיו בטוחים, שיוכל לקחת אותה מידי פעם לחופשה ושתקבל עיסוי, כי מגיע לה, הוא נפעם מאשת חייל שלו, שבא לו כל נשימה רק להעניק לה ולדאוג לה.
הוא לא מספר לה כמה חשוב שתהיה מישהי לידו, שתראה אותו כגדול ותעריץ אותו. מצד אחד שזה בסדר שתראה לו חולשה ושהיא צריכה אותו, כי הוא פה ״להציל״ אותה!
את הפקאינג ירח הוא יתן לה אם היא תבקש!
הוּא רוֹצֶה שֶׁהִיא תַּצִּיל אוֹתוֹ מֵעַצְמוֹ.
אבל אף אחד לא לימד אותם לתקשר בינהם, כי היא אוהבת לחפור, לנתח ולהעמיק, והוא אוהב קצר ענייני וישיר.
היא כל הזמן מנסה להוכיח לו כמה היא חזקה – והוא כבר מקיא מהתכונה הגברית הזו שיצאה מכלל פרופורציה.
אף אחד לא לימד אותם שהם הפוכים מטבעם ואיך להסתדר בכדי לחיות ביחד.
אף אחד לא סיפר להם שכולנו שכחנו מה זה להיות "גבר" ו "אישה" ולתכונות ה "גבר" ו "אישה" שבתוכנו כבר אין לנו גישה מרוב בילבול.
כל אחד כבול באגו של עצמו, מסוכסך עם הזולת וכך עם עצמו – ובסוף הם מוצאים עצמם שבורים, בודדים ועצובים.
שניהם חולמים בלילה שיפלו כבר החומות, שיפסקו המשחקים.
הם רוצים ללמוד לאהוב וכך להיות נאהבים.
הם מקווים שאתה שומע אלוהים,
שתתעורר ביננו ותשנה לנו את החיים…
