מה תענה לילדיך, כשישאלו אותך: מה אני אהיה, כשאהיה גדול?
אני זוכר את המשפט הזה מהילדות, מסתכל על ילדינו והדור הבא עלינו לטובה וזה מעלה הרבה תהיות ושאלות…
אין ספק שהעולם משתנה ותקופת הקורונה זו רק ציפור המבשרת על תהליך של שינוי, שבעצם התחיל כבר ממזמן.
קשה לצפות את העתיד ומה הוא טומן בחובו. (אם לא מתחשבים בנבואות סרק של קוראות בקפה ובבדולח)
אבל אפשר לבחון מה מתרחש עכשיו וקרה במשך ההיסטוריה – ומתוך זה לנסות לפצח לאן כל זה הולך.
אגב, יש תחום כזה והוא נקרא ״עתידנות״ (או "חקר העתיד"). זהו תחום עיסוק המבקש לזהות מגמות אשר מתפתחות בעבר ובהווה, ולהסיק מסקנות לגבי התפתחותן האפשרית בעתיד.
אין ספק שהכוון שנראה באופק הוא אל עבר ״אוטומטיזציה״ ובינה מלאכותית.
שוק העבודה הנוכחי הולך לשנות דרסטית את פניו. מגוון מקצועות משעממים, מלוכלכים ומסוכנים יתחלפו ע״י רובוטים.
ולא רק… מסתמן שמתחוללת מהפיכה עכשווית ברוב תחומי החיים. מבנקאות אוטומטית, שרותי רפואה, לימודים, ביפן אף ראיתי בזמנו אפילו את ״מסעדות העתיד״, בו ההזמנה, התשלום וההגשה נעשו ללא מגע יד אדם.
פרופסור שיזף רפאלי, מחלוצי האינטרנט בישראל, חוקר ומרצה בתחום מערכות מידע – אף העלה מושג מטלטל הנקרא ״מות המוות״.
הוא חוזה אפשרות טכנולוגית, בו כל המידע שנאסף עלי בצ’אטים, אימיילים, תכתובות וכל מה שאי פעם אמרתי וכתבתי, יכול להתגבש לאלגוריתם.
מין ״אווטר״ בשם ״רועי״.
ובעוזבי את העולם הזה, ילדי יכולו לשאול אותי שאלות ולקבל מענה מתוך אלגוריתם המידע.
הטכנולוגיה חווה בעשור האחרון קפיצה אקספוננציאלית של התפתחות. מכוניות ללא נהג כבר הפכו לדבר בשגרה בכמה מדינות, מערכות מעקב וניתור אזרחים כמו מפרט מיליוני המצלמות בסין, יודע לזהות כל צעד שהאוכלוסיה עושה ויכולה לספק מידע בזמן אמת במגוון תחומים כגון מי נוהג באוטו, האם הרכב תאונה לאחרונה לאחר סריקת שלדת הרכב ועד הרגלי הקנייה שלנו בסופר.
מבחינה בטחונית, ״כיפת ברזל״ מוכיחה שאין צורך ביד אדם בכדי להגן על המרחב האווירי ועוד ועוד מערכות של בינה מלאכותית שיפנו הרבה זמן לבני לאדם.
מה עושים על כל הזמן הזה?!
כל מקצוע בעצם שניתן יהיה לזהות את האלגוריתם שלו פשוט יעלם.
איך מכינים את ילדינו לעולם רווי שינויים שכזה?
אם מסתכלים על הדור הנוכחי, הם אינם מוכנים ללכת במתווה הבטוח של הדורות הקודמים: ללמוד, צבא, טיול, לימודים, אקדמיה, חתונה, ילדים פנסיה… אין להם בזה שום טעם, הם לא מבינים למה?!…
בית הספר אף פעם לא היה מוסד המקנה להם מילוי של צרכים אלו. צרכים של חיפוש משמעות, רצונות שלא מתמלאים מהווי החיים הרגילים, מה שמביא אותם להימשך אחר חיפוש ריגושים, סיכונים, אפילו עד צריכת סמים ואלכוהול – העיקר להרגיש קצת רגש…
להרגיש ״חיים״!
פרופסור דוד פסיג, עתידן המתמחה בחיזוי מגמות טכנולוגיות, חברתיות וחינוכיות מאוניברסיטת בר אילן אמר:
״אחד היכולות לנבא עתידים, היא לזהות את הדינמיקה שמניעה את הכוח האנושי."
אז מה מניע אותנו? דבר מאוד בסיסי:
הרצון להנות!
כן להנות!
אבל ממה?? מה עוצר מבעדנו להנות?
מדוע הכסף, הכבוד, המעמד לא מספקים יותר את בני האדם?
לדור הצעיר הנוכחי, מספיק להיות סגורים בחדר עם פיצה Wi-Fi וקולה ומבחינתם זה פסגת האושר.
האם זהו העתיד שאנו רוצים להעניק לילדינו?
האינטרט מיעל לנו את החיים במגוון רבדים, אבל תכל׳ס הוא אינו עוזר באמת לקשר לבבי אמיתי. גם ״הכוהנת הגדולה של האינטרנט״ – שרי טרקל, שחזתה דווקא חיוביות באינטרנט, חזרה בה מהאשלייה שהתנפצה ובספרה "Together alone" היא זועקת להיזהר מהשפעות השליליות של הרשת.
האינטרנט בהפשעותיו השליליות מביא לניכור חברתי, בדידות, ירידה ביכולות קוגניטיביות, מדלל את השפה, מוריד רגשות חמלה, אמפתיה והרגשת הזולת ועמוס בתכני פרסום ששוטפים את המוח, לא תמיד בצורה החיובית.
לכן ילדינו, כשהם עוזבים את הקן, נתקלים במשברי בזוגיות, מקצוע ועוד מהסיבה שמה שהם מחפשים באמת זו משמעות.
אותו צורך שמתעורר לאחרונה בה הם רוצים להיות משמעותיים כלפי עצמם וכלפי אחרים.
לכן עלינו לחשב מחדש את חינוך האדם בכלל וחינוך ילדינו בפרט וכך להכין את כולנו לעולם החדש שלפנינו.
עולם בו נקשרנו בתלות הדדית שאין לה דרך חזרה, בו כל פעולה משפיעה על האחר ועל כולם.
עלינו לתת את הדעת לאיזה עולם מתפתחים ילדינו ותהליך ההתאמה הנצרך מאיתנו, רק מאיץ ככל שעובר הזמן…
אם מסתכלים על האתגרים שלפנינו, בזירת העבודה, הטכנולוגיה, החברה, ובזירה הבין לאומית והלאומית – יכולים להבחין בנתון אחד קריטי שאסור לנו להתעלם ממנו:
קשר אנושי זה המצרך המבוקש ביותר בעתיד הקרוב!
