אני וישראל זה סיפור אהבה מבעית.
כמו בני זוג שהיו צריכים את המרחק בכדי להתאושש ולחשב מסלול מחדש.
לא הבנתי אף פעם ממה אני כל כך סולד.
גם פה אפשר לראות תיירים מגיעים לקניונים בזאגרב, נשכבים על הספסל במסדרון חולצים נעלים ומניחים אותם על פח האשפה שליד.
בטיולים בעולם תמיד התרחקתי מהתנהגיות של ישראלים, שהתנשאו תמיד מעל המקומיים ועשו אותם כעבדים שלהם.
בהתחלה אני הייתי כזה שטסתי לראשונה ולאחר שאתה תקופה ארוכה נמצא ״בחוץ״ הרגשת ההתנשאות הזו החלה להגעיל ודחתה אותי, לא יכולתי להבין למה הישראלים מרגישים שהם מעל העולם, גם מעל אחד השני בתור ישראלים ויהודים יש תמיד בירור של ״מי שווה יותר״.
אני מבין וגם מרגיש שיש בנו משהו מיוחד, אבל למה רק לנצל ולהתנשא על האחרים עם היכולות האלו?!
סינדרום העם הנבחר בו השתן עולה לראש.
לא רציתי להיות חלק מזה, תקראו לזה סוג של אנטישמיות? לא אכפת לי.
אם זה מה שאומר להיות ״יהודי״, אני מעדיף להיות ״גוי״ ולחיות רחוק על איזה חוף בתאילנד...
יהודים שונאים יהודים
בגלל המחלוקת על ״מי נחשב יהודי?״
בעקבות זאת כל העולם שונא יהודים
מה שמביא אולי את היהודים להבין מיהו באמת יהודי???
