שנחתנו בארץ לביקור וצעדנו אל עבר מסוף הדרכונים, שאלתי את אורית בעקבות הערה שחבר נתן על חבר שגר איתנו בקרואטיה, שאמר עליו שהוא ״גר לבד בארץ זרה״.
שאלתי אותה: ״את מרגישה בארץ זרה?״
והתחלנו לדבר שלא כל כך כי אנחנו רגילים מהטיולים שהעולם הוא קטן וכבר שנים מרגישים שם בקרואטיה בבית.
כשנכנסנו בקבלת הפנים, קיבלו אותי לפתע החברה של בני עקיבא שחיכו לעולים חדשים שעשו ״עליה״ ופעם ראשונה דרכו בארץ.
מאוד התרגשתי עד דמעה.. שיתפתי את אמא…
ועכשיו פתאום אני מבין משהו…
״בית״ זה הרגשה, זה לא רק מקום פיזי.
הבית בכרמיאל זה ההרגשות שהיו בין אנשים, החתונה של אמא ואבא, המשפחה שגדלה שם, התחתנו והבאנו כלות וחתנים לשם, הנכדות והנכדים..
פתאום הבנתי שכל עולם החומר הזה הוא כלום בלי האנשים, אנחנו לא זוכרים שום דבר בעצם חוץ מהקשרים ביננו.
כל העולם הזה הוא בעצם רק תוצאה של הקשרים ביננו…
זה הרגשת העולם – זה אלוהים שממנו מרגישים את המציאות.
