אין כזה דבר ״אוכל ישראלי״

ארוחות שישי אצלנו זה טקס.

לפעמים מגיעים אורחים קרואטים, שנדהמים כל פעם ממגוון הטעמים שיש במטבח הישראלי.

אני בלי בושה (ודווקא בגאווה) אומר שאין כזה דבר ״אוכל ישראלי״.

היהודים אשר הגיעו ממקומות שונים בעולם לארץ ישראל, כל אחד הביא עימו את טעמו וכך נוצרו תבשילים שונים על כל מרחב הספקטרום הקולינרי.

בהתחלה כשהתוודעתי לעובדה שאין לנו באמת אוכל ישראלי זה הפריע, כי מה זה "ישראלי" בכלל?

מה מייחד אותנו?

אז לא, העובדה שאין לנו "אוכל ישראלי", אינה הופכת אותנו ל "לא מיוחדים". הייחודיות שלנו הינה מקבץ של כל באי העולם במדינה אחת שאינה נוסדה על בסיס גשמי, הקשר בין היהודים הוא "הלב הפועם" והוא בעצם "המדינה".

"מה, כל שבת זה ככה?! כמה שפע, צבעוניות וניחוחות העולים מהסירים" הם נדהמים. המשפחתיות סביב שולחן השבת, החיבור והביחד הם פחות מוכרים בנוף הקרואטי, בטח לא על בסיס שבועי.

מהר מאוד אני מבין, שהאוכל בשולחן השבת אכן טעים, אבל מה שבאמת מביא את הקרואטים להזמין את עצמם שוב ושוב לארוחות שבת – זה אותו התבלין הסודי של "הביחד" המשפחתי.

אני מסתיר עם חיוך את העצב הגועש בלב ולא מספר שבשנים האחרונות הפסקנו להרגיש בישראל את "הביחד", כאילו הרב גווניות הזו נהייתה למכשול מאשר לעזר.

קהילת הישראלים בקרואטיה מאז ומתמיד הייתה קטנה לעומת שאר הקהילות באירופה, אז אין פה חשבון "מי בא לי טוב ומי לא". כולנו פה זרים בארץ נכרייה ודי בקלות לומדים לקבל את השונה כי מעדיפים את תחושת ה"ביחד" הישראלית, מאשר להיות זאב בודד.

אין יותר משמח בלב, שאחרים נהנים מהבישולים שלי. מצאתי שהענקה זה ממש "כוח מחייה", שאף טבוע בנו כעם, הרצון להשפיע לאחרים, להיות דוגמא לעולם, להיות פנס לאחרים בחשכה….