הוא חשב שאם הוא יפעיל לחץ, הוא יצליח יותר.
הרצון הזה לשלוט על המציאות, לשלוט על האנשים, הדחף לכוון בכוח את הדברים למקום שהוא היה רוצה להגיע…
הנטיה הזו אינה מביאה לתוצאות ובכל תחום זה מאותת כבר שנים שזה לא עובד ככה… לא בחינוך, לא בניהול עסקים, לא בניהול בקבוצות, ארגונים או שאר התאגדויות של אנשים.
האגו שגדל, גורם לאנשים לעמוד חסרי אונים אל מול המערכות שהם אמורים לתפעל. לא משנה אם זה ניהול משפחה או ניהול מדינה – החוקים הם אותם חוקים, אבל עם זאת, אנחנו צריכים לעבוד הפוך הנטיה הטבעית מכיוון שהיא אינה מביאה לתוצאות.
עוד נתון שצריך לקחת בחשבון, שגם המבנה האנושי לא ישתנה. תמיד יהיו אלה “האחראים” ואלו ש”אחראים עליהם.”
״האחראים״ (שנבחרו או מכורך המציאות) כגון הורים כלפי ילדים, מנהלים כלפי עובדים, רכזים כלפי מתנדבים, מורים כלפי תלמידים וכו… תמיד זה יהיה ״עליון״ אל מול ״תחתון״, המבנה הזה נשאר ותמיד ישאר.
היררכיה זה דבר שאף פעם לא ישתנה, כמו שבגוף האדם ישנם "מערכות ראשיות" שאחראיות על "מערכות משניות". בלי הצורה הזו שום מערכת או בני האדם לא יכולים להתארגן ולהתקיים.
איך אפשר להתמודד עם האגו של האדם בשנת 2020? אנחנו רואים שבכל התחומים פשוט איבדנו שליטה איך לנהל נכון את עצמנו ואת כולם, כי אנו מתעלמים מהעובדה, שכל החיים שלנו הם בעצם תוצאה של הקשרים בין האנשים.
בעולם שהוא אינטגרלי בו הכל מחובר להכל, השיטה הישנה כבר לא עובדת. האגו של האדם מתוחכם, הוא כבר לא תמים כמו בזמני העבר, לאט מתגלה שאי אפשר לעשות עליו מניפולציות בשביל לנהל אותו, לכפות עליו או להשרות בו פחד וחשש בכדי לשלוט בו.
מי שעדיין חושב שאלו שלפניו הם מטומטמים ועדיין ממשיך באותה הגישה, בסוף יבין שאין באפשרותו לנהל את תחום אחריותו, דברים יתפוררו לו בידיים והוא ממש לא יכנס להגדרות של העולם החדש ולהיקרא ״מנהיג״.
המנהיג צריך לא רק להפגין ולהתגאות בעצם ה"טייטל" כבעל סמכות, אלא גם להיות "המחנך", זה שבונה את האנשים שתחתיו. הוא צריך לראות את האנשים הנמצאים ברשותו כחומר רגיש, שיש לתת עליו תשומת הלב, כי הקשר ביניהם בעצם יקבע אם הוא יצליח או לא. לכן, יש לפניו עבודה גדולה לבנות את התצורה החדשה ביחסים, שתעבור שדרוג לרמה אחרת לגמרי, בה כל אחד ירגיש שהוא נמצא במנגנון שלם ואינטגרלי.
בכדי להצליח להגשים את רצונו, המנהיג מבין שהוא חייב אנשים והוא חייב לבנות לאלו שהוא אחראי עליהם סביבה שנותנת להם ביטחון להתנסות ולטעות, סביבה שמשקפת להם אידיאלים גבוהים מעל המשימה הספציפית ונותנת להם כלים איך לעמוד מול אתגרים שמופיעים מולם ובחייהם בכלל. בלי הסביבה הזו ה"תחתון" תמיד ירגיש שה״עליון״ שלו אינו נחוץ, הוא יזלזל בו ואף יִמְרֹד כְּנִמְרוֹד.
בכדי להצליח בעולם המשתנה תדיר לנגד עינינו, המנהיג מחוייב לייצר סביבה הרואה את ערך החיבור כדבר הכי חשוב. אף יותר מזה – הוא דואג כל יום "לפמפם" את הערכים האלה והכי חשוב ליישם אותם בקרב אלו שבתחום אחריותו.
המנהיג אינו מחפש לבלוט בכוח עצמו, בכוח הזרוע שלו, אלא בכך שהוא משפיע על האחרים, מנהל אותם, עובד איתם ומתוך זה הם מתחילים להתייחס אליו בכבוד. הם מעריכים אותו ובזה הוא הופך להיות "המנהל". כי עד כה הוא היה המנהל, שידע את העבודה בכוח התפקיד שלו והיה מנהל אותם מתוך לחץ ופקודות.
בעולם של היום, להוביל אנשים כבר לא עובד בפקודות, אלא יותר בנטייה להסכמה כללית והנהגה מתוך הבנה של אופי האדם והלך הדינמיקה הקבוצתית. ניהול מתוך מורא, ציות, כוח וכפייה בצורה ישירה על האדם לא יישא פרי. המנהיג שואף שכל מי שנמצא במבנה החברתי תחתיו, ירגישו את עצמם כשווים, בהרגשת משפחה אחת בתלות הדדית.
לאט לאט מתחילים לעכל בכל העולם – לא ניתן יותר ״לשלוט״ בבני האדם!
אז יכול להיות שיש לך רעיונות טובים והרצון שלך הוא טוב, אבל שזה מגיע לשלב היישום, שבו תכל'ס צריך להוציא לפועל דברים דרך בני האדם – לטבע חוקים משלו ובכדי להצליח חייבים לדעת את החוקים האלה.
הטבע תמיד נמצא במצב של איזון הרמוניה וחיבור. כשיש חיבור, יש בריאה ותולדה. חוסר חיבור מוביל לדיסהרמוניה בטבע שמובילה להרס וחורבן.
נו ברור שזה נשמע אוטופי, אבל זה כורח המציאות וחייבים בני האדם למצוא דרך איך לחיות יחד כי אין עדיין הכשרה של קרקעות על הירח והפרויקט בשלב זה מוקפא. (המעליות מאוד יקרות!)
להיות מצליחן זה ליצור הרמוניה בין האנשים סביבך,
זה יביא לבני האדם כוח מימוש בכל דרכיהם,
ומי שיביא את המתודה הזו לעולם,
בטוח ינשאו אותו על כתפיהם…
