שלושה ביקורים אחרונים שלי בישראל, אחי הקטן מנג׳ז לי ללא הפסקה על הסנדוויץ שאני חייב לטעום!!!
אז בביקורי בצפון עלינו ליישוב ״רכסת״ (שם בדוי למניעת שיימינג בעצת אחותי) לטעום את הסנדוויץ׳ המפורסם, שכל העולם ואשתו מדברים עליו.
״תבחר מה שבא לך!״ אמרה הגברת מאחורי הדלפק…
פסטרמות לא מהעולם הזה, גבינות מעושנות, מטבלים ביתיים של עגבניות מיובשות, צ׳אטני כוסברה וממרח פלפלים קלויים, על מצע ירקות אורגנים מהערוגות שליד. הכול ארוז בג׳אבטה עבודת יד טרייה וריחנית.
אז זה מגניב, כי זה מושב מהמם, משקיף לנוף הגליל הצפוני. במקום, שדרת חנויות אותנטיות שמוכרות קרמיקה ובגדים עבודות יד, תכשיטי אומנים, מסעדה חלבית מתנובת המושב, קרטיבים עבודת יד, בחנות בצד פנקס עם כיתוב ״תרשום מתכון״ בו ספונטנית אנשים משתפים מתכונים מקוריים, משקאות אלכוהוליים מיוחדים מפרות צפון הארץ, דבש וסילאן – ממש ארץ גושן הפורייה.
נכנסתי בהתלהבות למעדנייה, מתרגש לספר שהגענו מקרואטיה במיוחד לטעום את הסנדוויץ׳ המפורסם, אבל המוכרת לא הנידה עפעף…
אפילו העובדה שנכנסתי מגובה בעוד 6 בני משפחה שהולכים לפתוח את הבוקר בקנייה מסיבית ומכובדת לא העלו שום חיוך על פניה של הגברת. שום נחמדות וזה הטריף אותי! כל הפוזה ״הרוחנית״ המחוברת לטבע התנדפו, כאילו להיות נחמד אחד לשני זה לא חלק מחוקי הטבע.
מה זה שווה כל ״הקישוטים״ האלה שאלתי את עצמי ושיתפתי את שאר לועסי הסנדוויץ׳ לצידי? מה זה שווה אם יש אוכל טוב ונוף משגע – אם היחס שמקבלים זה התגלמות האנטיפטיות?
יצאתי עם אחי לצד לדבר על העניין, ישובים על ספסל עץ המשקיף לוואדי… אמרתי לו שכל החומר הזה שיש לנו בעולם הוא אינו קיים, אלא רק היחס בין האנשים קובע איך הוא באמת יורגש.
עצב חלחל בליבי, מה זה שווה כל הטוב הזה שיש בארץ אם אין שום גושפנקא לקיום שלו…
עם התעמקותי בחכמת הקבלה, שמדברת על חוקי המציאות, לדעתי יניב מתוכה בעתיד מחקר פורץ דרך – יתגלה ויהיה ממש כמדע העולם החדש:
*** המציאות הזו לא קיימת בזכות עצמה, אלא היא רק תוצאה של תפיסת האדם והקשר שלו עם האחרים.***
בתקווה שאומת הסטרטאפ תתחיל להתעסק בדבר הכי חשוב בחיים ואז כל הטוב החבוי יפרוץ ויורגש, ויתן אושר ומשמעות לכל דקה בחיינו.
מזל שהביחד המשפחתי פיצה על הכול…
