כאילו פה אני אמור לכתוב על עצמי??
נראה לי כל בלוגר מתחיל (כמוני) מתחבט עד כדי דפיקת ראש בשולחן – מה לעזאזל אני אמור לכתוב פה?!
כי איך אכתוב על ״עצמי״? מה זה יהיה רשמי כזה, כמו קורות חיים? מה אני רוצה למסור לכם? איך אני רוצה "להצטייר"?
קיצר, כל הסבטוחה הזאת, שיש לכל אדם כשהוא נחשף כלפי אחרים…
אז אהלן ! שמי רועי טאוב.
לרגע כתיבת הבלוג הנני בן 40.
אני מתגורר עם אישתי וארבעת בנותיי בזאגרב שבקרואטיה ב – 12 השנים האחרונות.
איך לעזאזל הגעת לשם?! (אתם בטח שואלים)
זה החל מירח דבש שבילינו בקרואטיה ועד רגע שיגעון לצאת לעבוד מעבר לים.
ללא ניסיון, פשוט למכור הכל ולצאת לעבוד.
את כל סיפור המעבר לפרטים, התאקלמות ושאר תובנות מעבר לים תמצאו בפוסטים לאורך הבלוג.
אשמח שתיכנסו, תקראו ותגיבו 🙂
אני אוהב לכתוב. לרוב זה היה לעצמי, בסתר עד שקבלתי אומץ להעלות מן המגירות המאובקות את הפתקים ו notes מהנייד וכמו שנהוג היום החלטתי לעלות לרשת וליצור את הבלוג.
היה לי מנהג מגונה לכתוב ולגנוז. ככה ב"שושו" שלא יראו…
תמיד היה לי את הצורך להקיא מהלב על הדף – בכדי לשחרר! ו…ישר מיד להחביא…
ככה מפוצל אני ומנסה לחיות עם הפיצול בשלום.
הצורך לכתוב את הבלוג מגיע מהרצון לספר את הסיפור.
את הסיפור של הישראלי המורכב מעבר לים. את הלבטים, התסכולים, הדברים החיוביים, השליליים, התובנות וההבחנות שרכשתי בכל הזמן שאני בגולה.
נקודת המפנה שהביאה אותי לשינוי היא דווקא החיבור לשורשים שלי כשגיליתי את חכמת הקבלה.
כן זה אכן אירוני... לצאת לגור מחוץ לישראל, בשביל לגלות את השורש שלך, בעודך שם רחוק…
בכלל אני וישראל זה סיפור אהבה, על כל גווני המשיכה והדחייה. כמו בני זוג שלקחו פסק זמן, עם כוונה לחדש ולהיות שוב ביחד.
שנים תהיתי איך נער שהיה נפעם מפריחת כלניות בגליל ומתרגש ביום העצמאות עד דמעה – מצא את עצמו שקוע עמוק עם משפחה ופרנסה בארץ נכרייה.
שואל את עצמי הרבה לאיזה חיים נולדתי? ואיך לעזאזל הגעתי בסוף לקרואטיה? מגדל 4 ילדות שמדברות עברית, קרואטית, אנגלית ולומדות לטינית וצרפתית…
שנים לאחר מאבקים פנימיים וטענות רבות לאלוהים, הבנתי שזה נתן לי פרספקטיבה אחרת, מסע זהות שבו אני מגלה את עצמי ברבדים שלא הכרתי וגם לא הייתי מגלה אם לא הייתי גר פה.
אם תִּשְׁאָלוּנִי : "מהי מטרת הבלוג?"
אענה: "כרגע אינני יודע…"
אני רוצה לשתף במסע הגילוי, שנתן לי אור בחיים הלא מובנים האלה וגם לספר על הקשיים בגולה, ההתמודדות המשותפת בזוגיות, הגעגועים לישראל והחיפוש העצמי.
אז תפסתי אומץ והחלטתי להתחיל להוציא החוצה את אשר על הלב.
אני רועי
ואני אדם מורכב
אני כאן וגם כאן
אני מפוצל
וקצת מתוסבך
לפעמים לא מבין את עצמי
זה מאוד מורכב להיות ״מורכב״
כשהייתי קטן תמיד חקרתי ״למה?״
לגלות ולהבין את העולם ולהסתדר בו
כשהתבגרתי ראיתי שזה לא כזה פשוט
ככל שגדלתי לחיפוש נתלווה כאב ריקני
ודווקא יש לי משפחה נפלאה
יש לי את ״האחת״ שמשתדלת כל יום להתמודד עם ״המורכב״
ולא היה קל
גם שהיו משברים
אפילו חשבנו לפרק חבילה וילדים
ואז יום אחד
החלטתי שאני חייב למצוא דרך לחיות עם עצמי בשלום
לקבל ולהכיל את המורכבות
עם כל הניגודים
עם אינסוף ההפכים
העיקר להסתדר
קודם עם עצמי
אחר כך עם האנשים סביבי
עד שהבנתי שזה אותו הדבר…
אחרת זה נהיה טירוף ואני אשתגע
מישהו חייב להציל אותי מעצמי!
הרגשתי שאוטוטו מועד מלנסות להבין את ״החיים״..
אך עם היאוש המשכתי לחקור ולחפש
היו הרבה עצירות בדרך
פתאום נפתחה ״דלת״
נקודת אור
שהביאה משקפיים חדשות לחיים
והחלה לצבוע בגוונים אחרים את המסע
ורוצה לשתף אתכם בזה
כי הוא טומן בתוכו משהו השייך לכל אדם
בזכות זה אני עומד פה אל מול כולם
החלטתי בכל זאת להתגבר
להתעלות מעל הפחדים ולדבר
בעולם שבו היום מבעית להגיד את דעתך
כל כך הרבה בלבול ושנאה
בו כל אחד רוצה שהקול שלו ישמע
אז גם אני רוצה !!!
אבל..
לא בכדי לעורר שנאה
ללא מלחמות והתנצחויות
אני לא בא לקחת צד
אני בא ממקום אישי אבל רוצה לגעת בתופעה כללית
לכן אני לרוב נמנע מלהתמקד בנקודה אחת
כי לא הכול קיצוני שחור לבן
החיים הם מורכבים
אנשים הם מורכבים
וכל אחד דרך עצמו
דרך נקודה אחת ייחודית רק לו
מתבונן ומשתתף בחלקו
בפסיפס האינסופי של החיים
למרות שלפעמים זה לא הגיוני
הבנתי שגם לכאוס יש חוקים
ואני חייב להתמודד
ואסור להיכנע
בכאב חולם לרפא את הלב השבור
שבי
שבינינו
בין בני האדם
אולי זה ייתן תקווה למישהו אי שם…
״דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאוד למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בעירבוביה. הוא שפל וירוד, אך גם רם ונישא, הוא כולו חייב, וגם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו.״
הראי"ה קוק